הפרדת מזון

הרב יניב חניאיטטבתתשעג01/01/2013
שאלה:
שלום , אני מרום בת 11 אני רוצה לדעת- כמה שעות אמורים ונוהגים להפריד כאשר אוכלים בשר ולאחר מכן אוכלים חלב. אני בדרך כלל נוהגת לשמור 4 שעות אך איני יודעת בדיוק מכיוון שאני ממשפחה חילונית. אשמח לקבל תשובה. :)
תשובה:
יש בזה שני מנהגים עיקריים-יש שממתינים שש שעות ויש שממתינים שלוש. ארבע שעות לא מופיע בדרך כלל בספרי ההלכהץ בדרך כלל ספרדים ממתינים שש ואשכנזים שלוש, אולם זה לא מוחלט, יש אשכנזים רבים שממתינים שש שעות.
זה לא כל כך פשוט, בגדול נוהגים לא להמיר סירים מחלבי לבשרי ולהיפך. אולם אם ברור לחלוטין שהסיר סיים את תפקידו כסיר חלבי לנצח, ניתן להכשיר אותו עם חומר פוגם (להרתיח היטב, לשים סבון במים ולתת להם לגלוש על דפנות הסיר). בכך הופכים את הביר, לנצח ולתמיד, לסיר בשרי.
התופעה שתיארת היא תופעה שכיחה מאוד, די הרבה פעמים קורה שמשתמשים בטעות בכלי בשרי בארוחה חלבית או להיפך... צריך לדעת שהדין המקרה הזה שונה ממקרה למקרה, כי יש מספר הגדרות שחשוב לדעת- מה היתה מידת החום של האוכל, האם הוא היה הכלי הראשון (הכלי שבו בישלו) או שהאוכל הועבר אליו מכלי אחר, מתי היה השימוש האחרון בכלי ועוד... באופן עקרוניף אם מדובר על מזלג או כף, בדרך כלל הם לא ממש נטרפים, כי בכלים אלו אנו משתמשים רק באוכל שמונח כבר בצלחת, כאשר הוא לא חם מידי. אם מדובר באוכל חלבי, הרי שברוב המקרים הוא קר ממש.
לכן- אם האוכל היה קר, מה שצריך זה פשוט לשטוף את הכלי ולהשתדל לא להשתמש בו יותר באוכל חלבי. אם האוכל היה חם הרי שהאוכל עצמו ישאר כשר (בטל בשישים), ואת הכלי יש להכשיר בעירוי של מים חמים. אולם אם מדובר בסכין שבו חתכו משהו קשה, כמו גבינה קשה, הרי שצריך להכשיר אותו ממש או על ידי שריפה באש או על ידי נעיצה של הסכין בקרקע קשה כמה פעמים ואחר כך הכשרה (שימו לב- לא לנעוץ את הסכין בעציץ, שזו אדמה רכה, אלא בקרקע קשה).
יש הרבה מאוד "יסודות" שהלכה ובאמונה שצריך להכיר ולהסביר לפני שעונים על השאלה שלך. ולא נוכל לפרט את כולם, אולם נראה שהמינימום הוא כך-
1) ישנה השתלשלות הלכה מאוד ברורה בעם ישראל- מהתורה שבכתב לתורה שבעל פה (משניות, גמרא), שאחרי שכל אחד מהן נחתם לא חולקים על מה שנאמר קודם. בשלב הבא ישנם ראשונים שלמדו את הגמרא והסבירו אותה... הם מפרשים למה התכוונה הגמרא (שמסבירה למה התכוונה המשנה שמסבירה למה התכוונה התורה). זוהי השתלשלות מסודרת של ההלכה... וגם אצל הראשונים יש מחסום... כלומר- אחרי הראשונים לא ניתן לחלוק על דעתם יותר...
2) רש"י ורבינו תם הם ראשונים. הם עוסקים בפירוש הגמרא ומסבירים למה היתה הכוונה באמירות ההלכתיות שבה... והם מפרשנים את כוונתה. הם לא "ממציאים" הלכות או מחלוקות אלא חולקים ביניהם מה פירוש התורני של השלב שלפניהם. ובדרך כלל (וכך גם במקרה של התפילין), הם משקפים מחלוקות קדומות יותר בדורות שקדמו להם. כל אחד מהם קיבל מסורת הלכתית ואותה הוא מביא בפרשנות. ואכן, היו עוד שיטות בסידור התפילין... אולם שתי אלו התקבעו כשיטות מובילות. כשאנחנו אומרים מחלוקת רש"י ורבינו תם אנחנו רק מביאים את השלב האחרון של המחלוקת... אולם היא התחילה לפני.
3) אף אחד מדורנו או מדורות האחרונים לא יכול לחלוק על רש"י ורבינו תם ול"המציא" עוד שיטה. הוא יהיה חייב למצוא ראשון שאומר כמוהו (ראשון שגם הוא יסביר את הגמרא או את המקורות שלפניו...).
4) הדיוק בפרטים הקטנים, כמו סדר הפרשיות לדוגמא, הוא יסוד מוסד של כל השיטה ההלכתית היהודית. כל פרט "קטן" כזה חשוב לנו מאוד ויש לו משמעות אדירה בשאלה האם קיימנו את המצווה או לא. ולכן חשוב לנו לדעת מה השיטה הנכונה לסדר תפילין (כמו שחשוב לנו 40 סאה בדיוק במקווה, מה הדקה המדוייקת של כנסית שבת ועוד...) לדיוק יש חשיבות מכרעת...
לא הבנתי את השאלה הראשונה, אם אפשר להסביר יותר. ביום שישי אסור לאכול ארוחה משביעה במיוחד או ארוחה מיוחדת, כדי שלא להיכנס לשבת שבעים. מצד שני יש עניין לטעום מהאוכל ביום שישי, זו טעימה בלבד כדי לראות שהאוכל טו לשבת.
כן, רצוי. לא חייבים לתת המון כסף, נותנים סעודה לעניים כדי שתהיה גם להם סעודה. זה יכול להיות כמה מאות שקלים ולא חייב להיות סכום גבוה.
ההקפדה היא בעיקר על נישוק, ובאמת ראוי להימנע, אולם אם יש חשש שתפגעי בהן ואתן מאחורי המחיצה בעזרת נשים אפשר לחבק







